לזכרו של אלי אוקון

כל כך קשה היה לראות את סבלך בתקופה האחרונה והבעת באוזני כל את כמיהתך לעזוב אותנו. וגם כאן ההומור לא נעלם ממך.

כל כך שמחתי שהתעקשתי שתבוא למפגש המשפחתי שיזמתי לפני שבועיים ,כאילו הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות.  כל כך צר לי שלא הייתי בארץ בשעותיך האחרונות כדי להיפרד ממך אחי. הבאתי לך מחו"ל בונבוניירת שוקולד שידעתי כי תאהב, ובמקום זאת אפזר אותה על אפרך , שתמתק לך הדרך.

אספר בקצרה לקהל זה על תקופה שרובם לא הכירו כ"כ, עת עלינו ארצה ב-1957 עם הורינו מקובנה שבליטא ,במסגרת עליית גומולקה  ,ראש ממשלת פולין דאז ,שאפשר לאזרחי פולין בעבר לעלות ארצה דרך פולין. אתה הגעת עם אבא במכונית ואמא ואני טסנו. כל אחד הגיע וחוויותיו עימו – התאחדנו בוורשה ולאחר כחודשיים עשינו דרכנו ארצה באנייה ובמטוס. ומשהו קטן שרק אני, אחותך הקטנה יכולה לספר. ידעת שאני משוגעת על מטוסים כי כל פעם שעבר מטוס הייתי מהופנטת. אני זוכרת שהיית אוחז אותי בידי ומספר לי שבגלגול הקודם הייתי טייסת קרב ונלחמתי במטוסי אויב , והדמיון שלי נעשה פרוע מאז, ואגב שרתתי בחיל האוויר וממשיכה להיות מהופנטת.

לאחר כמה חודשי הסתגלות בארץ אצל אחותו של אבא, הגענו לשדה-ורבורג והקליטה הייתה קצת קשה עליך ,שכן היית בן 13 וסידרו לך מסגרת לימודית עם פנימיה במגדיאל – שם גם פגשת  חלק מחבריך גם היום.

משם עברת לביה"ס הטכני של חיל האוויר בחיפה וכבר אז התגלו כישוריך הטכניים . בצבא שירתת  כאיש צוות מוטס על מסוקים ועשית חייל גם שם.

התברכת בחייך באשה מסורה ואוהבת , ילדים מוכשרים ונכדים מקסימים .

נוח על משכבך בשלום אח יקר.